הקדמת הגאון המחבר לחלק הדרוש כבר הזכרתי בהקדמתי על חידושי תשובות והלכות אשר קראתיו ספר גליא מסכת על שם דוד גלי מסכת אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ובפרק אין דורשין אמרו כל משען לחם אלו בעלי גמרא שנאמר לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי כל משען מים אילו בעלי אגדה שמושכין לבו של אדם כמים באגדה ע"כ: אמרו חז"ל עד ארבעים שנה מיכלא מעלייא אחרי ארבעים משתה מעלי, לכן אף אני קודם ארבעים שנה לא היה לי עסק לחקור ולדרוש באגדות רק בעיון הלכות גפ"ת, ואחרי שעברו עלי ימי עלומי נתתי את לבי להגות לדרוש באגדות, ואין בארגז ספרים אשר לי שום מחבר מדרשות ואגדות ע"כ כל עיוני לחדש באגדות לא היה רק בחידושי מהרש"א על אגדה, ולפיכך לא נמצא אצלי הקדמות ממחברי על דרושים כי לא ראיתים מעולם ולא דרכיהם דרכי כי לא הורגלתי בהם מנעורי כדרך הדרשנים, וכל חידושי מהדרושים הוא ממש כדרכי לפלפל בגפ"ת והבאתי ראיות והקדמות לבאר הדרוש הכל מיסודי תלמודיות, ולא מנעתי מלקרות אף חלק הדרושים בשם גליא מסכת חלק שני מפני שיסודתו גם כן כיסוד חידושי גמרא:  ומחמת שאין עלי גירסא דינקותא במילי דאגדא ומיעוט עסקי באלה, ע"כ לא היה מעולם מלתי על לשוני בלשון חלקות ומדברת גדולות להשמיע קול בתעודה והמון עם בהתאסף, כדרך המגידים והדרשנים שכבר לימדו לשונם בלשון לימודים אשר לימדו ורגל על לשונם להשמיע כל דרוש כמה פעמים הועלו להרים קולם בקול רם ובקול גדול ולא יסף ואצל המון עם אינן נותנין לב על עיקר דברי הדרוש רק נעימות להיד קולו של הדורש אם קול ברמה בהרמות קולו ובלשון צח ומצוחצח ומצאו הדיבור עליו בשלימות אומרים עליו זה נאה דורש אף שיסוד דרושו אין בהם טעם וריח אלא כערבה מ"מ ערבים על אוזן שומעת ואמרתי צחות דמפרשי קרא הנאמר קרא בגרון אל תחשוך כשופר הרים קולך, כמו שהורגל ואמרי אינשי על מי שאומר דבר שאינו הגון ושוה אומרים שהוא עקום כמו מגריפה, ועל דמיון זה אומר קרא שהדרשן יקרא בקולו אף שהוא עקום כשופר רק שירים קולו בקול רם ובדיבור ולשון צח, ולכן ההמון אינו נותנין לב להבחין על עיקרי שורש הדרוש שיהיה דבריו נכונים וראויים לאומרן רק אם הדרשן פטט בפיטפוטיא טבין במוצאי כלי הדיבור כולן משבחין ומפארים ואומרים זהו דרשן ומגיד מופלג: אך אמרתי שיותר ראוי לומר האי קרא על דרך צחות באופן אחר, והוא ידוע שבכל דבר יש חכמה ומלאכה כי יש חכם חושב מחשבות יכול לחשוב במחשבתו ורעיונו לעשות איזה מורה שעות נפלא בפעולות שונות שיהיה מנגן לאיזה עתים וזמנים ידועים ועוד איזה ענינים נפלאים, אולם אין להחכם הנ"ל אומנות יד ולעשות מלאכה אופנים וגלגלים ואיזה ציורים אשר נצרך לעשות ע"פ מחשבת חכמתו אשר עולה על רוחו הנצרכים בדמות ותואר לעסק זה, ויש איזה בעל מלאכה צורף אשר לא יפלא ממנו דבר ואמן את ידו בכל מלאכת אומן לעשות ציורים בכסף ובנחושת, והיינו שהוא יודע ויכולו המלאכה, אבל אינו ידוע לו החכמה כאיזה ענינים לעשות האופנים והגלגלים ולקבוע אופן בתוך אופן בתוארים ידועים עד שע"י כך נפעול מורה שעות זה כמה ענינים נפלאים להודיע עתים זמנים וימים חודש בחדשו ולהשמיע קול ניגון כאשר ינגן המנגן, וכן בכל דבר יש בו חכמה ומלאכה, וכדומה להעמיד בנין פלטרין ומגדלים נאים, יש מי שיודע במחשבתו לצייר בשכלו שעל מקום זה יכול להעמיד דמות ותואר בנין כך וכך וכך וכך חדרים יהיו בו וכך וכך העליות יהיה בו וכמה עמודים מצויירים בששר תבנית היכל צריכים להיות שם ובאיזה מקום יעלו במעלות עליו, אך גוף האומנות אין אתו היינו בקרדום לחתוך בו ובמלאכת אבנים חומר ולבנים דבר זה לא אימן את ידיו, ויש אנשים שיכולת בידם קרדום לחתוך בו ושארי מלאכות אשר יכול למלא את ידיו לעשות אבל אן חכמה במחשבתו לצייר בשכלו דמות ותואר מה שמהצורך לעשות איזה בנין ומגדלים נאים באותו מקום לפי הענין הנצרך להעמיד שם, וזהו שאמרו שבכל דבר יש חכמה ומלאכה: וכמו כן בעסק דרושים יש בה חכמה ומלאכה, החכמה היא עיקרית מי שחננו ד' דעה ובינה להבין ולהשכיל לחקור ולדרוש בתורת ה' הן בהלכות והו באגדות ומקראות לפרש ולתרץ כל עסקי דיוקים אשר יפלו שם או לעמוד על עמקי כוונותיהם וטעמיהם, והמלאכה הוא לשון לימודים ופטפטי' ענין שהוא פטט ולמוד בהרמות קולו ומטעים דבריו עד שנשמע לכל דבריו בנעימים, וזה האיש אשר אלה לו אף שאין אתו החכמה על צד בחינה יתירה אף על פי כן ההמון עם אין להם אוזן תבחן מילין לאשורן ואינן שומעים בלתי קול, והובא בזוהר ובכמה ספרים טעם על מה שהיה משה רבינו כבד פה ונגד לשון, משום שהתורה נתנה על ידו ואלו היה משה פטט היה אומרים שמרע"ה מחמת שהיה פטט גדול ולשון לימודים והתגבר נעימות דבריו לפתות את כל לב ישראל שיקבלו התורה אבל התרה עצמית אינה משובחת כ"כ בעצמותה, לכן אחרי שהיה כבד פה ומ"מ קיבלו את התורה באהבה וחיבה יתירה, מוכח שהתורה עצמה יקרה היא מפנינים ומתוקה מדבש ונופת צופים, ומעתה היה למשה חכמה ולא מלאכה אם כן מוכח שאדרבא כשהדרשן או המגיד אינו פטט בהרמות קולו ונעימות לשונו עדיף טפי כמו גבי משה היינו שיהיה לו דעת והשכל בעיקרי שורשי חכמות התורה, וזהו החכמה ולא המלאכה שהיא פטט בקול נעים משום דבזמן שאין להדרשן לשון לימודים וצחות מליצה בדיבורו ומ"מ דבריו בנחת נשמעין שכלל העולם יש להם נחת וקורת רוח מחידושי דרשותיו מוכח שעצמות הדרוש הוא טוב מאוד: וזהו שאמר קרא בגרון אל תחשך כשופר הרם קולך שידוע ששופר הוא חכמה ואינו מלאכה, לכן גם הדורש וקורא בגרון יהיה על בחינת שופר, היינו שיהי' להדורש כח והשכל בעיקר חכמות חידושי דרוש של התורה בלא מלאכה ולא יהיה פטט בצחות לשון שאז לא יהיה מופת על התקבלות ונשיאות חן בעיני השומעים מחמת מובחר שורש הדרוש, אלא שיאמרו שהוא מחמת שהוא פטט התייפה עי"ז עסק הדרוש, וכה"ג ראיתי איזה מחברי דרוש ואגדות מורגלים מאוד בצחות המליצה ומאריכים בהערכות להמליץ במכתבו את כוונות דרושו בתפארת הקדמה על כל דבר וע"י זה נתארך עסק הדרוש כפלי כפליים מגוף חידושי התורה את אשר נמצא בתוכו ובפרט הדרשנים שעושין הקדמות מחקירות שם מצאו מקים להעריך עשות ספרים הרבה אין קץ, אולם אנכי לא הורגלתי באלה ות"ל יש לי יד ושם בחכמה אשר נתתי להגות בהם כשעברו ימי עלומי, אבל מלאכת הדרוש אינני למוד בלשון לימודים בהרמת קול גדול ולא יסף כדרך הדרשנים, ואף צחות המליצה להאריך לשון צח במכתב: אמנם אקוה להש"ת שכל משכיל יודע להעמיק על שורש הדברים הנאמרים על דרך ישר, יונעם בפיו עצמות הדברים ולכן אחרי כל הצעות הדברים והאמת מהקדמה זה אבקש מכל מעיין שיתן עינו ולבו אל עסק גוף ושורש אמרי יושר ושורש הדבר אשר יוצא מעסק הדרושים שלי אז יומתקו בפיו עצמות הדברים, אף שאינן מיוסדים על תפארת צחות לשון ומליצה, וכמה מגידים ודרשנים אשר ראו מכתבים אלו בפירוש אמרו שכל מגיד ודרשן אשר בוחר לשון ערומים יכול להאריך ולהעריך כמה דרושים נאים ומשובחים מכל קונ' וקונ' דרוש אשר ישנו פה: